במהלך ההיסטוריה בת 4000 השנים של ענף האינסטלציה השתנו מאד החומרים בהם בעלי מקצוע משתמשים. להלן כמה דוגמאות פיקנטיות.
כאשר הופיעו ניצני מדע האינסטלציה לפני כארבעת אלפים שנה, בעמק האינדוס, מסופוטמיה ומצרים העתיקה, החומרים העיקריים ששימשו כדי לבנות צנרת היו אבן ואספלט - חומר חדש שהתגלה זה לא מכבר. בחבלי הארץ של הסהר הפורה השיטה הכי מתקדמת להובלת מים היתה חציבה של תעלות וניקבות בסלע.
הרומאים השתמשו בעופרת, מתכת שהייתה חביבה עליהם מאד ושימשה בין השאר גם בכלי אוכל וגביעי יין. עופרת היא מתכת רכה וקלה לעיבוד שאינה מתבקעת בגלל לחץ או קור וגם אינה מחלידה ולכן היא אידיאלית לצנרת - כמובן, להוציא עובדת היותה מתכת רעילה מאד.
בימי הביניים וראשית העת החדשה נעשה שימוש במתכות נוספות, לרבות נחושת וברזל. טכנולוגיית עיבוד הברזל השתפרה מאד מאז ימי הרומאים וצנרת ברזל הפכה אמינה ויציבה יותר.
במאה ה-20 הפכה צנרת הברזל נפוצה מאד, ואפילו בבתים בישראל (כמובן, בתים ישנים) ניתן למצוא צנרת ברזל בת עשרות שנים שעדיין מחזיקה מעמד. בשנות השלושים והארבעים יצרו כאן מערכות צנרת מבוססות ברזל שהיו די איכותיות וחלקן מחזיקות מעמד עד היום. צינורות הברזל של אותם ימים היו מספיק חזקים כדי שאינסטלטורים נהגו לכופף צינורות כדי להתאים אותם לצרכים וכדי לחסוך חלקים.
כמובן, השימוש בברזל מגלוון שאינו מחליד שיפר משמעותית את עמידות הצנרת, אבל גם ברזל מגלוון לא יכול לשרוד לנצח ומגיב לקורוזיה מתמשכת. בחלק ממדינות העולם משתמשים היום במתכות אחרות לסוגים שונים של צנרת, כמו נחוש, ניקל, פליז, אלומיניום ומסגים שונים.
לשימושים מיוחדים ישנן גם צנרות מחומרים אקזוטיים כמו טיטניום, כרום ועוד, אך ככלל יש נטייה די גורפת לעבור לשני סוגים של חומרים: נירוסטה (פלדת על חלד) שהיא גם חזקה מאד וגם לא מחלידה ופולימרים שונים (פלסטיק) כמו PVC ופוליאתילן.
כאשר הופיעו ניצני מדע האינסטלציה לפני כארבעת אלפים שנה, בעמק האינדוס, מסופוטמיה ומצרים העתיקה, החומרים העיקריים ששימשו כדי לבנות צנרת היו אבן ואספלט - חומר חדש שהתגלה זה לא מכבר. בחבלי הארץ של הסהר הפורה השיטה הכי מתקדמת להובלת מים היתה חציבה של תעלות וניקבות בסלע.
הרומאים השתמשו בעופרת, מתכת שהייתה חביבה עליהם מאד ושימשה בין השאר גם בכלי אוכל וגביעי יין. עופרת היא מתכת רכה וקלה לעיבוד שאינה מתבקעת בגלל לחץ או קור וגם אינה מחלידה ולכן היא אידיאלית לצנרת - כמובן, להוציא עובדת היותה מתכת רעילה מאד.
בימי הביניים וראשית העת החדשה נעשה שימוש במתכות נוספות, לרבות נחושת וברזל. טכנולוגיית עיבוד הברזל השתפרה מאד מאז ימי הרומאים וצנרת ברזל הפכה אמינה ויציבה יותר.
במאה ה-20 הפכה צנרת הברזל נפוצה מאד, ואפילו בבתים בישראל (כמובן, בתים ישנים) ניתן למצוא צנרת ברזל בת עשרות שנים שעדיין מחזיקה מעמד. בשנות השלושים והארבעים יצרו כאן מערכות צנרת מבוססות ברזל שהיו די איכותיות וחלקן מחזיקות מעמד עד היום. צינורות הברזל של אותם ימים היו מספיק חזקים כדי שאינסטלטורים נהגו לכופף צינורות כדי להתאים אותם לצרכים וכדי לחסוך חלקים.
כמובן, השימוש בברזל מגלוון שאינו מחליד שיפר משמעותית את עמידות הצנרת, אבל גם ברזל מגלוון לא יכול לשרוד לנצח ומגיב לקורוזיה מתמשכת. בחלק ממדינות העולם משתמשים היום במתכות אחרות לסוגים שונים של צנרת, כמו נחוש, ניקל, פליז, אלומיניום ומסגים שונים.
לשימושים מיוחדים ישנן גם צנרות מחומרים אקזוטיים כמו טיטניום, כרום ועוד, אך ככלל יש נטייה די גורפת לעבור לשני סוגים של חומרים: נירוסטה (פלדת על חלד) שהיא גם חזקה מאד וגם לא מחלידה ופולימרים שונים (פלסטיק) כמו PVC ופוליאתילן.
