ההיסטוריה של הצנרת: חומרים

במהלך ההיסטוריה בת 4000 השנים של ענף האינסטלציה השתנו מאד החומרים בהם בעלי מקצוע משתמשים. להלן כמה דוגמאות פיקנטיות.

כאשר הופיעו ניצני מדע האינסטלציה לפני כארבעת אלפים שנה, בעמק האינדוס, מסופוטמיה ומצרים העתיקה, החומרים העיקריים ששימשו כדי לבנות צנרת היו אבן ואספלט - חומר חדש שהתגלה זה לא מכבר. בחבלי הארץ של הסהר הפורה השיטה הכי מתקדמת להובלת מים היתה חציבה של תעלות וניקבות בסלע.

הרומאים השתמשו בעופרת, מתכת שהייתה חביבה עליהם מאד ושימשה בין השאר גם בכלי אוכל וגביעי יין. עופרת היא מתכת רכה וקלה לעיבוד שאינה מתבקעת בגלל לחץ או קור וגם אינה מחלידה ולכן היא אידיאלית לצנרת - כמובן, להוציא עובדת היותה מתכת רעילה מאד.

בימי הביניים וראשית העת החדשה נעשה שימוש במתכות נוספות, לרבות נחושת וברזל. טכנולוגיית עיבוד הברזל השתפרה מאד מאז ימי הרומאים וצנרת ברזל הפכה אמינה ויציבה יותר.

במאה ה-20 הפכה צנרת הברזל נפוצה מאד, ואפילו בבתים בישראל (כמובן, בתים ישנים) ניתן למצוא צנרת ברזל בת עשרות שנים שעדיין מחזיקה מעמד. בשנות השלושים והארבעים יצרו כאן מערכות צנרת מבוססות ברזל שהיו די איכותיות וחלקן מחזיקות מעמד עד היום. צינורות הברזל של אותם ימים היו מספיק חזקים כדי שאינסטלטורים נהגו לכופף צינורות כדי להתאים אותם לצרכים וכדי לחסוך חלקים.

כמובן, השימוש בברזל מגלוון שאינו מחליד שיפר משמעותית את עמידות הצנרת, אבל גם ברזל מגלוון לא יכול לשרוד לנצח ומגיב לקורוזיה מתמשכת. בחלק ממדינות העולם משתמשים היום במתכות אחרות לסוגים שונים של צנרת, כמו נחוש, ניקל, פליז, אלומיניום ומסגים שונים.

לשימושים מיוחדים ישנן גם צנרות מחומרים אקזוטיים כמו טיטניום, כרום ועוד, אך ככלל יש נטייה די גורפת לעבור לשני סוגים של חומרים: נירוסטה (פלדת על חלד) שהיא גם חזקה מאד וגם לא מחלידה ופולימרים שונים (פלסטיק) כמו PVC ופוליאתילן.

ההיסטוריה של הצנרת

צנרת מים וביוב היא תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה של המין האנושי.

כן, במשך רוב התקופות ההיסטוריות לא הייתה לנו טכנולוגיה לפינוי הצרכים שלנו, שלא לדבר על מים זורמים. טכנית, לארץ ישראל הנ"ל הגיעו רק במאה העשרים, ובכמה אזורים בעולם אין אותם גם היום.

כמובן שהיו בני אדם חכמים שחשבו על פתרונות להובלת מים ושפכים הרבה קודם, ולמעשה - היו תרבויות שהיו להן הישגים ששוחזרו במלואם רק בעולם המודרני, כבר באלף השני לפני הספירה. במצרים העתיקה ובמסופוטמציה היו מערכות ביוב ומים כבר לפני ארבעת אלפים שנה. גם הרומאים הגיעו רחוק - הם הקימו מערכת ביוב בכל העולם הידוע וחלקים ממנה קיימים עד היום.

בכל אופן, את השירותים עם הניאגרה המציאו רק במאה ה-18, ואת מיכל ההדחה מהפלסטיק עם ידית הפלסטיק התחילו להתקין בישראל רק בשנות השישים. לכן, אם הוריכם מספרים שכשהיו ילדים "לא היו שירותים כמו היום", אל תהיו מופתעים.

לא צריך אינסטלטור 6: ניקוי צנרת

יש מקרים בהם לא תוכלו לטפל בצנרת לבדכם ותהיו חייבים להזמין אינסטלטור. החוכמה היא להגיע למצבים האלה פחות מהר.

אחד מסוג העבודות הכי חשובים שעושים אינסטלטורים הוא ניקוי של צנרת ישנה. כמובן, ההנחה היא שלא מדובר בצנרת ישנה מדי - כזו שסובלת מקורוזיה והתפוררות, ואין ממש טעם להתעסק איתה אלא רק להחליף. צנרת קצת פחות ישנה, אבל כזו שנמצאת בשימוש במשך שנים, לרוב תסבול מרמה זו או אחרת של הסתיידות - הצטברות של משקעים שונים שיוצרים בהדרגה סתימות.

כאשר אינסטלטור נדרש להתמודד עם צנרת כזו, הוא יכול להביא ציוד מיוחד להזרמת מים בלחץ, אבל הרבה לפני שיש בזה צורך גם אתם יכולים להיות האינסטלטורים של עצמכם ולעשות את זה. הסוד הוא בעקיפה של הצנרת הקיימת - להזרים מים לא דרך הכיור והסיפון (כוסית) אלא ישירות לתוך מערכת הניקוז, בין שמדובר בצינור הניקוז שמתחת לכיור או בנקודת הניקוז באמבטיה.

כדי לעשות את זה רוכשים צינור גומי ארוך, עם התאמה לברז (בהתאם לברזים שיש לכם. אם יש ברז עם הברגה ליד מכונת הכביסה אז צינור עם הברגה בקצה יעשה את העבודה מצויין). מחברים לברז מצד אחד ולניקוז מהצד השני; את המרווח שנשאר בין הצינורות (צינור הגומי וצינור הניקוז של מערכת האינסטלציה) צריך לאטום - אינסטלטורים עושים את זה עם שקית ניילון מלופפת; אתם יכולים להיות קצת יותר מסודרים ולעשות את זה עם יריעת גומי, שגם אותי אפשר לקנות בחנות ה"טמבור" השכונתית.

אחרי שהצינור במקום, פותחים את הברז בהדרגה ובודקים שהמים אכן הולכים לתוך הצנרת ולא לתוך הבית. מגבירים את הזרם בהדרגה עד למקסימום. נשמע מסובך? אז זה לא. נשמע פשוט? טוב, רק עשו זאת בזהירות רבה. השורה התחתונה היא שזה מה שכל אינסטלטור היה עושה, ואחרי כמה פעמים זה נעשה פשוט.

מה שמכונה "פתיחת סתימות בלחץ" הוא לעיתים קרובות הפרוצדורה הפשוטה יחסית הזו. כל אינסטלטור, גם כזה שיש לו ציוד מתוחכם יותר, ילך תחילה על השיטה הפשוטה והישנה.

בכל אופן, כדי לא להגיע מלכתחילה למצב שתצטרכו להזמין אינסטלטור או לנסות להפוך אינסטלטורים בעצמכם, כדאי להקפיד על כמה כללים:

• השתמשו ברשתות מיוחדות לכיורים, כדי לא לאפשר חדירה של עצמים זרים, שיערות, לכלוך או שאריות מזון לצנרת.
  
• אל תשפכו לצנרת שמנים או חומרים שומניים משום סוג. אלו הם אוייבי הצנרת כשם שכולסטרול הוא אויבם של העורקים.
  
• אם יש לכם בעיית אבנית, צמצמו את שיעור האבנית במים שלכם באמצעים מתאימים - חומרים לניקוי אבנית במכונת הכביסה, קומקום, מסנן אבנית לצינור הראשי וכו'.

אם תקפידו על הכללים האלה תגלו שאתם נזקקים לשירותי אינסטלטור לעיתים פחות מזומנות - לפחות לא לפתרון של בעיות אינסטלציה פשוטות. בהצלחה.

זהירות על הצנרת

חלק גדול מבעיות הצנרת או מהמקרים של נזק לצנרת, ברזים וחלקי אינסטלציה אחרים, נוצר כתוצאה מאמונם המוגזם של אנשים בעמידותם של אותם חלקים. אכן, כאשר צינור פלדה (ואפילו פלסטיק) או ברז הם חדשים, מדובר בחלקים חזקים שיכולים לעמוד בהפעלת כוח, אבל אם הזמן המצב משתנה והנ"ל הופכים שבירים ועדינים.

במיוחד בבתים ישנים, כאשר הצנרת היא לפעמים בת עשרות שנים, לא נדיר לראות מקרים של שבירת ברז, צינור או חלק אחר, שמחייבת הזמנת אינסטלטור. לעיתים קרובות, בגלל הפעלת כוח - בניסיון לסגור ברז או לסובב אותו, הישענות על צינור וכדומה.

אם תשימו לב תגלו שלרוב אינסטלטורים נוהגים בחלקי הצנרת והאינסטלציה בעדינות יחסית. הם יודעים שהנ"ל פחות עמידים מכפי שהם נראים ומייעצים לנהוג כמותם. כמובן, כשהחלקים ישנים וסובלים מקורוזיה, כדאי להזמין אינסטלטור כדי לבצע טיפול מונע והחלפה של החלקים לפי הצורך.

לא צריך אינסטלטור 4: פתיחת סתימה פשוטה

לא כל סתימה אפשר לפתוח בלי עזרת אינסטלטור וזה דבר שכדאי להבין ולהפנים. למעשה, גם אחרי שפתחתם סתימה - בדרך-כלל זה יהיה רעיון טוב להזמין אינסטלטור כדי שיבדוק את העבודה שלכם, יתקן או ישלים.

אז למה בכל זאת כדאי לנסות לפתוח את הסתימה לבד? זה פשוט: כדי שהמים יזרמו עד שיגיע האינסטלטור.

הזמן הנכון לזהות בעיית אינסטלציה בכלל, וסתימות באופן ספציפי, הוא לפני שהן הופכות ל"צרה". בדרך-כלל יש סימנים מקדימים, כמו בעבוע של המים, ניקוז איטי וכדומה. מערכת ביוב לרוב לא נסתמות בבת-אחת - זהו תהליך של שנים שבו צנרת מסתיידת ולכלוך נצבר. אינסטלטור טוב לא רק ימנע את הסתימה או יפתח אותה אחרי שהתרחשה אלא גם ינקה את הצנרת.

אבל כאמור, עד שאותו אינסטלטור יגיע, מומלץ לבצע פעולות מניעה ו/או לפתוח את הסתימה שנוצרה כבר. לשם כך יש להשתמש במכשיר הפרימיטיבי אך יעיל: פומפה. תוכלו לרכוש פומפה בכל חנות לחומרי בניין תמורת שקלים בודדים או קצת יותר. שימרו אותה לשעת הצורך.

שימוש יעיל בפומפה הוא משהו שכדאי לראות אותו בהתרחשותו לפחות פעם אחת, אבל גם בלי זה יש סיכוי טוב שתצליחו. הפומפה יוצרת וואקום ומשתמש בו כדי למשוך ולהזיז את הלכלוך שיצר את הסתימה ממקומו. כדי להשתמש בצורה יעילה מומלץ להניע את הפומפה מהאוויר ישירות לפתח הביוב ו"להדביק" אותה אליו, תוך כדי לכידת אוויר, ולהגיע למצב שהפומפה מכוסה מים.

עם כשאתם "מפמפמים" נשמע קול בעבוע מכיור או אמבטיה, זה אומר שנוצר "נתיב בריחה" לאוויר שאתם דוחפים. פתחו את הברז שלהם ותנו למים לזרום במשך 2-3 דקות. כשיצטברו מים בצנרת, הם ימנעו בריחה של האוויר ויגדילו את יעילות הפמפום. בהצלחה!

לא צריך אינסטלטור 1: ניקוי כוסית

כותב שורות אלה איננו אינסטלטור. וגם אתם לא צריכים להיות אינסטלטורים כדי להתגבר על בעיית האינסטלציה הכי נפוצה: סתימה כתוצאה מהצטברות לכלוך בכוסית.

הכוסית (או "סיפון") היא החלק המעוגל שמתווך בין הכיור לבין צינור הניקוז שלו. כפי שכל אינסטלטור יוכל לספר לכם, החלק הזה אחראי לכך שאריות לכלוך גדולות לא יגיעו אל הצנרת. הוא עוצר ואוצר את הלכלוך, עד שיש סתימה - אלא אם מנקים אותו מדי פעם.

אם "המים מתחילים לרדת לאט", לא צריך לרוץ להתקשר ולהזמין אינסטלטור. בשלב ראשון כדאי לבדוק את הכוסית - בהנחה שהמצב הוא לא כזה שאתם עלולים להחמיר.

אם הצנרת שלכם ישנה - אל תגעו. תזמינו אינסטלטור. אם הצנרת במצב טוב, תוכלו לפרק את הכוסית במאמץ קטן ולנקות אותו עם הטוש של המקלחת, מעל דלי. את המים המלוכלים (והמצחינים, מה לעשות) כדאי לשפוך בחצר ולא חזרה לצנרת שלכם.